בית להכשרה בטיפול רגיש טראומה

שמי אפרת נוה, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, מרצה במכון חרוב ומומחית לטיפול רגיש טראומה. אני מאמינה שהמקצוע בחר בי ואם הוא לא היה בוחר בי אין לי ספק שהייתי בוחרת בו.
את דרכי המקצועית התחלתי בלימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ובהמשך השתלבתי במסלול הישיר לדוקטורט. עבודת הדוקטורט שלי עסקה בחווית האימהות של אסירות שאינן מגדלות את ילדיהן בין כותלי הכלא. המוטיבציה לבחירת הנושא קשורה לרצון להבין את חוויית האמהות הסובייקטיבית של נשים אלו. מוטיבציה זו מספרת את תפיסת העולם שלי – ראיית בני.ות האדם כמומחים.ות למציאות חייהם.ן.
במסגרת עבודתי בכלא נחשפתי להיסטוריית חייהן הטראומטית והמורכבת של הנשים. בתקופה זו נרקם החלום להקים מרכז טיפולי לילדים ובני נוער נפגעי תקיפה מינית, מתוך ההבנה כי מציאות החיים של מרבית הנשים היתה שונה אם הן היו זוכות לטיפול מומחה ורגיש טראומה בילדותן. בשנת 2007 התגשם החלום – בסיוע קרן רש"י, הקרן לילדים בסיכון, מרכז סיוע "תאיר" ושותפים.ות יקרים.ות הקמתי את מרכז מאור, מרכז טיפולי מומחה ורגיש טראומה מינית, אותו אני מנהלת עד היום בשותפות מלאה עם עמותת יחדיו והצוות היקר שלי – צוות המאוריות. במקביל לעבודה בשטח אני מרצה מומחית לטראומה במכללה האקדמית אשקלון.
מהיום שאני זוכרת את עצמי קיימת בי אהבה גדולה ללימודים – מהרגע שהתחלתי את לימודי התואר הראשון בעבודה סוציאלית ועד היום אני לומדת, לצד הלמידה האקדמית אני לומדת מבן הזוג שלי, מהילדים.ות שלי, מהמטופלים.ות שלי, מהסטודנטים.ות שלי, מהצוות היקר שלי ומא.נשים שאני פוגשת בחיי. אני מאמינה שהלמידה הופכת אותי לבת אדם. אמא. בת זוג. מטפלת. ומרצה טובה יותר. ככל שאני לומדת יותר אני מבינה עד כמה אני לא יודעת וכמהה לעוד.
כך עם סיום לימודי הדוקטורט, המשכתי ללימודי פסיכותרפיה באוניברסיטת בן גוריון, למדתי EMDR, טיפול זוגי ומשפחתי במכון שילובים, הוכשרתי כמומחית ב- Somatic Experiencing, ולמדתי מגוון קורסים והשתלמויות בנושאים שונים.
מתוך העבודה בשטח נרקם חלום נוסף – הקמת בית ספר להכשרת מטפלים.ות לטיפול רגיש טראומה - בית שיזמין ללמידה משמעותית ומעמיקה בשפה רגישת טראומה. אני בוחרת לסיים בדבריה של ג'ודית הרמן "עקרון ההחלמה הראשון הוא העצמת נפגעי הטראומה, שומה עליהם להיות מחוללי ההחלמה ומושליה, אחרים יכולים להעניק עצה, תמיכה, עזרה, חיבה ודאגה, אבל לא ריפוי". רוח זו מאפיינת את תוכניות ההכשרה המוצעות.